התמודדות עם מתבגרים - מהפיזי לנפשי

 

מאת: אילן בחר - כתב אורח מורה לשיטת אלכסנדר

 

מה כדאי לעשות וממה כדאי להימנע בבואנו להתמודד עם מתבגר שמתעקם כל יום יותר ויותר אל מול עינינו, כשהוא בוהה בסמרטפון, במחשב, בטלוויזיה, או סתם כשהוא יושב לאכול? חוסר אונים היא תחושה קשה, והיא אחת מהתחושות הקשות שיכולות להיות לנו מול המתבגרים שלנו. 

אני הייתי מתבגר כזה. במקרה שלי זה לא היה קשור כל כך למסכים אלא לנטייה חזקה לעקמת. השעות הפסיביות הרבות בבית הספר על כיסא עץ לא עזרו. הייתי יושב באופן קבוע בצורת C. אמי הייתה מגיבה תמיד באותה הדרך, שוודאי גם אתם מכירים: "שב ישר!". הגישה הזו לא עבדה. יש לכך שתי סיבות מרכזיות שיכולות לעזור לכן להבין טוב יותר מה עומד מאחורי הגב העקום של הילדים שלכם.

 

גורמים פיזים חיצוניים

הסיבות שהילד שלכן כפוף ו"עקום" מגוונות וכוללות בדרך כלל שילוב בין גורמים. על כולנו משפיעים גורמים פיזיים חיצוניים: מחשבים, סמרטפונים, ישיבה במשך רוב שעות היום. כל הגירויים החיצוניים האלה משפיעים לנו על היציבה משום שהגוף שלנו לא מותאם אליהם. הגירויים האלה כל כך חזקים, שהם משבשים את מערכת שיווי המשקל והיציבה שלנו, שאמורה לעבוד בדרך יותר הרמונית ומאוזנת. לשם השוואה, התבוננו בפעוטות משחקים (לא עם טבלט..) ושימו לב לערנות והחיות של גופם בזמן המשחק, גם אם זה משחק לא אקטיבי במיוחד. עכשיו התבוננו במתבגר משחק בסמרטפון. עושה רושם שהגוף שלו ישן. כך בהדרגה, הוא מאבד את הקשר בין האינסטינקטים הגופניים לחשיבה שלו. נוצרת הפרדה מלאכותית בין המנטאלי (יש רק ההתמקדות במסך) לפיזי (המצב של הגוף באותו הרגע כבר לא מעניין).

 

הפיזי והנפשי משולבים יחד

שימו לב שגם הגורמים הפיזיים החיצוניים האלה יכולים כמובן להשפיע גם ברמות נפשיות, התנהגותיות ורגשיות. הגוף והנפש משפיעים אחד על השני. הפסיביות שגורמת לגוף שלנו לקמול מול הגירויים הללו, משפיעה בהתאם גם על מצבנו הנפשי. מעבר לכך, הגירויים האלה עלולים להרחיק את המתבגר לא רק מאינסטינקטים פיזיים, אלא גם מאינסטינקטים חברתיים, התנהגותיים. בייחוד כשמדובר ברשתות חברתיות. יכולים להיות גם גורמים רגשיים, כגון דיכאון, בעיות רגשיות שונות. בדיוק באותה מידה שהרגלי יציבה גופניים משפיעים על המצב הנפשי, כך גם הפוך. בנוסף, בהחלט יכולים להיות גם גורמים גנטיים, נטיות למיניהן כמו שלי הייתה, לעקמת. אך חשוב להבין שלמעט מקרים יוצאי דופן, גם הנטיות והגורמים הגנטיים בסופו של דבר מתעצמים בעיקר בגלל חשיפה לגירויים אותם הזכרתי.

 

יציבת המתבגר כמדד

היציבה של המתבגר היא עוד דרך להבין מה עובר עליו. הגוף יכול להראות לנו מה שהפה אולי לא מספר. בייחוד כשמדובר במתבגר שלא נוטה לשתף רגשות ותחושות. הגוף יכול להוות לכם מדד מצוין למצב הכללי של הילד. איך לקרוא את המדד הזה? מאוד פשוט. כל רגש או מצב נפשי שהנער חווה, בא לידי ביטוי בגוף. לדוגמא, אם הנער מדוכא, אתם תראו את הגוף שלו מדוכא: כפוף, עייף, חסר חיים. אם הנער חווה מתח ולחץ, הכפיפות יכולה להיות זהה, אך יהיה יותר לחץ וכיווץ במתח השרירי, ופחות רפיסות ועייפות. אצל רוב האנשים, מתח נפשי מצטבר בשרירי הצוואר, שכמות, גב עליון.

הדבר האחרון שאתם רוצים לעשות זה לומר לילד: "שב ישר!". הבנתם כבר את הקשר ההדוק בין איזון הגופני לנפשי, אז לומר למישהו כפוף "שב ישר!" זהה לכך שתגידו למישהו שנמצא בדיכאון "תרגיש טוב!". זה פשוט לא עוזר. לא בגלל שהאנשים לא רוצים לשפר את מצבם, אלא משום שהתופעה אותה אנחנו רוצים לשפר היא לא הגורם אלא התוצאה. גם אם הנער יישב ישר לכמה דקות, הוא מיד יחזור לסורו, לא בגלל שאינו רוצה, אלא פשוט כי בני אדם תמיד יחזרו למצב הנוח, להרגל.

 

לשבת עקום זו עבודה קשה

הגישה שלכם תשתנה גם כשתבינו שישיבה כפופה, ויציבה רופסת באופן כללי, למרות התדמית העצלנית שלה, היא בעצם פעולת דיכוי שהאדם עושה לעצמו, שיוצרת מתח ולחץ פיזי ונפשי. בקיצור, לשבת כפוף זו "עבודה" מתישה ומעייפת. האמת היא שיציבה מאוזנת, כמו שניתן לראות אצל ילדים קטנים, היא המצב הכי פחות מעייף לגוף ולנפש. שני מצבי הקיצון, רפיסות או זקיפות מוגזמת, הם בעצם מאמץ גדול ומיותר, לכן גם אם המתבגר ישב "ישר", הוא עדיין יעשה זאת עם מתח מיותר בשרירים, פשוט כי זו הדרך שהגוף שלו התרגל להיות.

 

הפתרונות יכולים להיות עקיפים

הפתרון חייב לבוא מכיוונים עקיפים, והפתרון יכול לבוא מכל מיני כיוונים. גם אם מקור המצב נראה לכם יותר נפשי, הפתרון יכול לבוא מהכיוון הפיזי, ולהיפך. הדבר החשוב הוא שיהיה רצון מכיוון המתבגר. גם אם נראה לכם שאתם בטוחים מה המתבגר צריך ובאיזה מצב הוא צריך להיות, הקשיבו קודם כל לרצון ולצרכים של הילד. לדוגמא, אולי ייראה לכם הגיוני לשלוח ילד לא פעיל פיזית ומדוכא לגלישת גלים, כדורגל, חדר כושר, אך הבעיה יכולה להיפתר מכיוונים לכאורה לא קשורים. ילד כזה אולי צריך יותר אוזן קשבת, טיפול רגשי, חוג דרמה. באותו האופן, לא בהכרח מתאים לילד לחוץ ומתוח לעשות פעילויות מרגיעות. בתור מתבגר, אימא שלי שלחה אותי לחדר כושר במטרה לשפר את היציבה. זה ממש לא עזר. מה שעזר לי בסופו של דבר הייתה שיטת אלכסנדר, משום שלמרות חוסר הפעילות, אצרתי בתוכי המון מתח אותו רציתי להפיג, לשחרר. בחדר הכושר רק צברתי עוד מתח ובעצם נשארתי עם אותו התסכול.

העצה הכי טובה שכל מאמר על מתבגרים יכול לתת להורים זה להבין אותם ולהקשיב להם. עכשיו יש לכם עוד כלי באמצעותו אתם יכולים להקשיב, להבין ובתקווה גם לעזור. 

 

במידה ותרצו להרחיב את הידע בעניין זה, שיטת אלכסנדר מאפשרת כלים רבים הן להתבננות ואבחון והן, כלים טיפוליים.​