בשנים האחרונות מגיעים אלי לקליניקה הורים רבים שנאבקים סביב חינוך ילדיהם.

נראה לרגעים שהקושי שהילד חווה, מטלטל רגשית את ההורה (בעיקר בגלל תחושות אשמה, או הזדהות) ומביא אותו להגיב באופן שלטווח הארוך, מחליש את מסוגלות הילד להתמודד ולהתחשל מול אתגרי החיים.

בשנות התשעים עלה לשיח האקדמי המונח "הורות הליקופטר", כמאפיין הורות בבתים רבים.

“הורות הליקופטר” – הורים שנמצאים תמיד בסביבת ילדיהם, מגוננים עליהם יתר על המידה, מתערבים בכל מה שהם עושים גם אם לא התבקשו, פותרים להם כל קושי, ובעיקר, לא מאפשרים להם להתמודד ולהתחשל רגשית ותפקודית לבדם.

על פניו, הכוונה טובה. ההורה רוצה להיות הורה טוב שמעניק לילד הכל כדי שלא יתקשה וכדי שיהיה רגוע ומאושר. אך זה לא כך במבחן התוצאה. כתוצאה מבחירת ההורים בסגנון "הורות ההליקופטר", גדלים ילדים בעלי ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוכים יותר, עם תחושת מסוגלות להתמודד עם קושי, נמוכה. תלותיים יותר ופחות עצמאיים, שאינם מחוסנים רגשית ומוכנים להתמודדות עצמאית בחיים. ילדים אלה יצאו לעולם הבגרות ויאבקו ויתקשו ויתכן שגם ישברו. אושר הילד תלוי גם בתחושותיו אל מול עצמו. ילד שמצליח להתמודד לבד מעריך את עצמו יותר ומאושר יותר עם מי שהוא. אושר זה לא רק כיף, ממתקים ומתנות.

תפקידנו כהורים הוא להכין אותם לחיים האמיתיים, בהם יצטרכו להתמודד לבד עם קשיים שלא יחסכו מהם (כי אלה החיים), וחשוב שיהיו עמידים רגשית ועצמאים מספיק, כדי לצלוח אותם.

לכן, אנחנו כהורים, כדי לאהוב אותם באמת ולהעניק להם את מה שהם באמת צריכים לחיים, צריכים לעצור את עצמנו רגע לפני שאנחנו לוקחים פיקוד על לפתור להם הכל, להתאזן רגשית וללמד אותם את הדרך להתחזק ולהתמודד עצמאית.

ליאת רוזנשטיין - יועצת זוגית ומשפחתית ומדריכת הורים.

052-2306286